תודה אני!

אני שלום רב.
אתמול זה קרה, שנה שלמה עברה. בניגוד לרבים אחרים לא עשיתי בעבר דיאטות ותהליכים ופרוייקטים ומבצעים ותוכניות שונות ומשונות. לפני חמש שנים החלטתי פעם אחת לשנות קצת את הרגלי האכילה, מגובה בהסכמה ישנה שלי עם עצמי שבגיל 45 אני צריך לקחת את עצמי בידיים (זה היה חודשיים לפני יום הולדתי ה45). הבנתי מהר מאד והפנמתי שלא מדובר בדיאטה או מבצע, אלא שינוי מהותי ואמיתי בהתייחסות לגוף, מה נכנס אליו ומה הוא עושה בשעות הפנאי, והעיקר – לתמיד. די מהר – למרות החשש הראשוני מההתעסקות “הבלתי פוסקת” בלוגיסטיקה ובחשש מהתנגשויות עם “סדר היום”, הבנתי שאורח החיים והמסגרת האלו מתאימים לי כמו כפפה ליד והם מה שאני צריך!

אחרי שנה – לא של דיאטה אלא של שינוי – אני יכול לסכם:
לא סבלתי ולא רעבתי, לא התעניתי ולא צמתי, כמותית – יותר מקודם אכלתי, לא נלחמתי, על עצמי לא ריחמתי, על שום דבר לא התנצלתי ולא התחרטתי, שיניתי, שיפרתי ואת צרכי הגוף די במרכז שמתי, ולסיכום – אני מאמין ומקווה שהפנמתי. תודה!

מצאתי לנכון לכתוב כמה מילים, כי בסופו של דבר
היה לי חשוב להגיד טיפה יותר מאשר – תודה…