אכילה רגשית. למי שלא מכיר את המונח: ההגדרה של אכילה רגשית היא: כל מזון שאנו צורכים שלא בשם הרעב. זו אכילה מתוך מצבי רוח: כששמחים, כשעצובים, כשצוחקים, כשכועסים, כשלחוצים, כשאוהבים, כשמשעמם, כשבודדים, כשמתוסכלים, כשמצליחים…ומתי לא בעצם?

אתאר לכם סיטואציה: אני יוצאת מהעבודה כשכולי בלחץ להספיק לאסוף את הילדים מהגן. נכנסת לאוטו במהירות ומתניעה. נזכרת בדרך שאין לחם וחלב בבית. עוצרת רגע לקנות ליד העבודה. עכשיו אני כבר ממש בלחץ של זמן. נוסעת לכיוון הגנים ויש פקקים מטורפים ואני כבר יותר מעוצבנת אפילו ממה שהייתי. היד נשלפת לה ככה באלגנטיות לעבר הלחם שקניתי ואני לוקחת חתיכה. עד שהגעתי לגן כבר חצי לחם אצלי בבטן. ואני שבעה? ממש לא. אוספת הילדים בדקה ה-90 כרגיל ונוסעת איתם לכיוון הבית. כל הדרך הם מזהים את עצבנותי ומעצבנים אף יותר (תכונה מדוייקת ושכיחה אצל ילדים בפרט). אני פותחת את דלת הבית. כולם נכנסים וחולצים נעליים – אני כבר במקרר מחפשת מה לאכול”. מוכר כאן למישהו?

מאיפה הכל מתחיל? מהילדות, מהינקות. תינוק שבוכה הוא בהכרח מה? רעב! וכשרוצים להרגיע אותו מה נותנים לו? אוכל! וכשבגן הילד בוכה כי הוא לא רוצה לגננת ורוצה את אמא – אז מה הגננת אומרת? בוא תקבל ביסקוויט. וכשהסבתות לוקחות מהגן? ממתק. וכשהבית עומד לקרוס מהרעש ומהבלגן מה אנחנו אומרים לילדים? אתם רעבים? וכשמגיעים חברים מה נותנים כשעשוע? כיבוד! ואח”כ זה ממשיך בביה”ס כדי להתרכז בלימודים או כהפוגה מלחץ הלימודים וממשיך לצבא ואחריו והלחץ והשעמום והלימודים – והקומפורט הוא באוכל. הנחמה היא באוכל.

יוצא שאנחנו נמצאים במעגל שלכאורה אין ממנו מוצא – עושים דיאטה לתקופה, יורדים ונשברים, חוזרים לאכול ושוב דיאטה ושוב לא ודייי!

הפתרון כאילו לא נמצא!
אבל זה לא יכול להיות שאין פתרון, נכון? אז איפה נמצא הפתרון? מה דעתכם?

הפתרון נמצא בקופסה. בראש. במוח. הקשר בין המוח לאוכל הינו קשר כל כך ישיר שרק כשאנחנו מתחילים להבין זאת – אנחנו בדרך לפתרון המיוחל.

כי מה מעניין אותי לספור קלוריות? הרי כולנו כאן יכולים ללמד אחד את השני את כל החוקים והכללים ואת כל תורת הדיאטות כולה. אבל מה? לא מצליחים ליישם! למה?

הרי כולנו מבינים שהאוכל כאן הוא רק סימפטום – אז מה קורה פה?

חייבים להבין, שהאוכל הוא הנחמה שמצאנו לעצמנו. הוא לא הבעיה המרכזית אלא רק תוצר הלוואי. האוכל הוא הפתרון ללחצים שלנו היומיומיים, לפחדים, למאווים.

ואנחנו אוכלים. אבל אז מה מגיע? ההלקאה העצמית. עכשיו אנו מבינים שהרוגע היה לזמן קצר והנה חלף לו. חזרו הלחצים ואיתם גם התסכול ששוב “נפלנו”. שוב אכלנו ועכשיו מה? עכשיו אנחנו גם מבואסים וגם מעוצבנים.

והפתרון? הבנה. מודעות.

תבינו – אכילה היא משהו טבעי שאנחנו עושים כמה וכמה פעמים ביום, לעיתים מרעב אבל לרוב לא. אבל בכל פעם שאנו אוכלים אנחנו יכולים להיות במו”מ על האופן שבו האכילה תתנהל. האם אני אשלוט באוכל או שהוא ישלוט בי? בפעמים הללו אני ממש יכולה לשנות את ההוויה. להכתיב אותה. ליצור אותה.

רוצים? מוכנים? אנחנו כאן כדי לעזור לכם. 

בעזרת המסגרת שלנו תגדל המודעות שלכם לעניין הרגשי. ואין כמו לדעת ולהבין את הבעיה על מנת לפתור אותה.
אני אתן לכם את הכלים ועם הורדה לשטח שלכם – אתם תרדו במשקל, תהיו בריאים יותר ותראו טוב יותר אבל לא פחות חושב – תתמידו בשמירה על המשקל לאחר הירידה כי סוף סוף זה יהיה חלק מכם!.

45 דקות פעם בשבוע ואתם שם

אני מזמינה אתכם להרשם כבר עכשיו ונפגש לתחילת הדרך שלנו ביחד להצלחה. ההצלחה שלכם!